פסק-דין בתיק ת"ג 51618-11-10

1. לפניי בקשה לתיקון גיל ולהצהיר כי המבקש- אחמד זועבי ( להלן: "המבקש" ) נולד בשנת 1943 ולא בשנת 1946, כפי שרשום במרשם האוכלוסין ובתעודת הזהות שלו.

עפ"י הבקשה, המבקש נולד לפני קום המדינה, אז לא היה נהוג להנפיק תעודות לידה, ולפיכך הרישום בעניינו אינו בהכרח נכון.

המבקש טען, כי הרישום הנוכחי פוגע בזכותו לקבל קצבת זקנה ומכאן בקשתו לתיקון גילו.

2. המשיב התנגד לבקשה וביקש לחקור את המצהירים מטעם המבקש. ביום 17/1/12 התקיימה ישיבת הוכחות במהלכה נחקר המבקש והעדים מטעמו - אחותו גב' מרים זועבי ושכנתו אמנה זועבי. מטעם התובע צורף תצהיר נוסף של אחיו מחמוד זועבי, אולם זה לא התייצב לדיון ותצהירו הוצא מהתיק.

זה המקום לציין כי סיכומי המבקש הוגשו לאחרונה בלבד, ביום 16.12.12 ואילו סיכומי המשיב ביום 27.12.12. 

3. המשיב טען, כי המבקש לא הצליח לסתור את החזקה בדבר אמינות המרשם. לפי המשיב, העדויות מטעם המבקש אינן מספיקות להרמת נטל ההוכחה המוטל עליו, והמבקש לא הביא ראיות משכנעות לכך שגילו שונה מזה הרשום במרשם, כאשר עדות אחותו של המבקש דווקא מלמדת, כי לא ייתכן שהמבקש יליד 1943, כפי טענתו.

המשיב הוסיף וטען, כי הנטל המוטל על המבקש הינו מוגבר בנסיבות, נוכח מטרת הבקשה, כאשר המבקש ציין במפורש, כי הגיש אותה מאחר והרישום הנוכחי פוגע בזכותו לקבל קצבה.  

4. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ובחנתי את חומר הראיות הדל שהונח לפניי, הגעתי למסקנה כי המבקש לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו, לא הוכיח כי הרישום במרשם האוכלוסין לעניין שנת לידתו אינו נכון, וגם לא הוכיח את מועד הלידה הנטען על ידו. לפיכך, יש לדחות את הבקשה.

5. בפתח הדברים אבהיר, כי לפי דעתי, העובדה שהמבקש הגיש את בקשתו רק כאשר התקרב לגיל הקצבה, אין בה כשלעצמה כדי לדרוש מהמבקש לעמוד בנטל הוכחה מוגבר.

יש להניח, כי המבקש לא עשה דבר משך כל השנים לתיקון גילו, משום שלא ראה כל צורך או טעם בכך, אך כאשר התקרב לגיל קצבה, הוא החליט לפעול לשינוי גילו, על מנת לקבל את הקצבה המגיעה לו.   

אין לזקוף לחובת המבקש את השיהוי בהגשת הבקשה, ובתנאי שיש בידו ראיות מספיקות על מנת לשכנע בטענתו.

מן הצד האחר יש לציין, כי הגשת הבקשה לתיקון גיל לאחר פטירתם של אנשים שיכלו להעיד לעניין מועד לידתו של המבקש ולשפוך אור על סוגיה זו, אין בה כדי להקל עם התובע. יש לזכור כי השיהוי בהגשת התביעה ובעטיו של המבקש הוא שגרם לאובדן ראיות ועדויות רלוונטיות.

6. אין חולק, כי המבקש רשום במרשם האוכלוסין כיליד שנת 1946. סעיף 3 לחוק מרשם אוכלוסין, תשכ"ה - 1965, מורה, כי הרישום במרשם, כל העתק או תמצית ממנו וכן כל תעודה שניתנה לפי חוק מרשם אוכלוסין, יהיו ראיה לכאורה לנכונות פרטי הרישום המפורטים בפסקאות 1 - 4, 9 - 13 לסעיף 2, כאשר סעיף 2 (א) (3) עוסק בתאריך הלידה ומקומה, ועל הטוען אחרת לסתור אותה חזקה בראיות משכנעות.

בתביעה לשינוי גיל על התובע לשכנע את בית המשפט, במידה כזו שתהא לו אפשרות לבסס את מסקנותיו על סמך הוכחות במידה הדרושה במשפטים אזרחיים. כך נפסק בע"א 283/61 דוראני נ' היועמ"ש, פ"ד טו' 1935, 1938.

ההוכחה שהגיל הרשום במרשם אינו נכון, אינה מספקת ואינה פוטרת את התובע מהוכחת גילו המדויק (ראה ע"א 171/60 סולטנה נ' היועמ"ש, פ"ד יד', 2177).

משני פסקי הדין האמורים וגם פסקי דין מאוחרים, עולה כי בתביעות להוכחת גיל יש להוכיח את שתי אלה:

א. טעות במרשם;

ב. תאריך הלידה הנכון.

7. כאמור המבקש העיד לעצמו ובנוסף העידו לו אחותו מרים ושכנתו אמנה.